למה אנחנו מכניסים את מחממי האמבטיה שלנו לתנאי חום לח
אם אי פעם שמתם מחמם בחדר אמבטיה עמוס אדי מים, או בחצר של מועדון לילה, אתם יודעים על מה מדובר. אתם לא צריכים להילחם רק בקור – אלא גם באדי המים, בטיפות הזיעה ובלחות הגבוהה באוויר. חברות רבות טוענות שהמוצרים שלהן “עמידים למים”. אבל זו מילה עמומה – היא לא אומרת הרבה. הבעיה האמיתית היא שהחיבורים שנראים טובים ביום הראשון עלולים להיהרס כבר ביום התשעים. לכן אנחנו מתמקדים בבדיקות עמידות לתנאי חום לח.
הצד המסוכן של אדי המים
אדי מים הם דבר שונה ממים במצב נוזלי. הם קטנים יותר, והם מצליחים לחדור לחריצים הקטנים ביותר בחיבורים, שנראים חסינים לעין בלתי מזוינת. כשהלחות חודרת פנימה ופוגעת בחיבורים החשמליים או בקצוות הצינורות, הדברים נהיים מסובכים. החומרים מתחילים להתקלקל. במקרה של מנורות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה, החמצון יוצר התנגדות. והתנגדות יוצרת חום. לא החום הטוב שאנחנו רוצים בחדר האמבטיה, אלא החום שנוצר בנקודות החיבור. אם החיבורים נהרסים, המנורה לא רק שמפסיקה לעבוד – היא גם עלולה להישרף או לגרום לקצר חשמלי.
איך אנחנו בודקים את זה בפועל
אנחנו לא פשוט רוססים את המוצרים במים וזהו. במקום זאת, אנחנו מכניסים את המחממים לתא אקלים. אנחנו מעלים את הטמפרטורה בין 40°C ל-85°C, ושומרים על לחות של 95% במשך מאות שעות. זה בעצם סאונה איומה. זה גורם לחומרי האיטום והדבקים להיהרס מהר יותר מאשר בבית רגיל. אנחנו מחפשים כל סימן של חדירה של חשמל למקומות שבהם הוא לא אמור להיות.
האיזון העדין
אתם עשויים לחשוב, “פשוט יש לאטום את זה טוב יותר!” אבל זו מלכודת. אם נאטום את המוצר בצורה קיצונית כדי למנוע את חדירת האדי מים, אנחנו גורמים לחום להצטבר בתוך המוצר. כך החומרים החשמליים עלולים להישרף. זו בעצם דרך דקה מאוד. עלינו למצוא איזון בין רמת האטימה לבין אפשרות לפליטת חום, כך שהחומרים החשמליים לא יישרפו, בעוד שהאדי מים נשארים בחוץ. אף אחד לא רוצה מחמם שמפסיק לעבוד לאחר חודש של שימוש עצים. לכן אנחנו משקיעים הרבה מחשבה באיטום של המוצרים, ועורכים בדיקות עמידות לפני שהם יוצאים מהמפעל שלנו.