למה אנו חושפים את החיממים שלנו לתנאי קיצון
אנו מייצרים את הנורות בחדרי האמבטיה שלנו כך שיעמדו בסטנדרט IP55. לכאורה, זה אומר שהן יכולות לעמוד בפני אבק וכמה טיפות מים מכל כיוון. אבל בואו נהיה כנים: חדר אמבטיה אינו מקום שבו יש רק כמה טיפות מים.
זה מקום של אדים, לחות גבוהה ושינויי טמפרטורות קיצוניים, בכל פעם שמישהו רוחץ.
הבעיה עם הבדיקות “הסטנדרטיות”
הבעיה היא שבדיקה מהירה על שולחן העבודה לא נותנת לנו מידע רב. זה קל מדי.
כדי לדעת באמת האם החיממה תעמוד בתנאים האלו, אנו משתמשים בבדיקות עמידות בתנאי לחות וחום גבוה. אנו למעשה מנעלים את המוצרים בחדר עם לחות גבוהה וחום גבוה, למשך ימים רבים. אנו מנסים להכניס לחות לכל סדק וחריץ במוצר.
למה? כי אם האטימה של העדשה או של חיבורי הכבלים אינה מושלמת, המים יוכלו לחדור פנימה. וכשהלחות פוגעת בחוטים הפנימיים, עלולה להיווצר חלודה או קצר חשמלי.
אנו מעדיפים שהמוצר יקרוס במעבדה שלנו, ולא על תקרת הלקוח שלכם.
האיזון הקשה
להפוך מוצר לעמיד בפני מים אינו דבר פשוט – זה דורש שימוש בחומרים מתאימים. אך זה גם יוצר בעיה נוספת: החום.
כשאנו משתמשים באטימות חזקה כדי למנוע חדירת מים, אנו גם כולאים את החום בתוך המוצר. אם אנו משתמשים באטימות יתרה, בלי להתחשב בתנועת האוויר או בשימוש במערכות קירור מתאימות, החשמליות שבמוצר עלולות להישרף. זו מעין מלחמה תמידית בין הצורך למנוע חדירת מים לבין הצורך לאפשר לחום לצאת החוצה.
אמינות בעולם האמיתי
נורה עשויה להיראות טובה לאחר בדיקה של חמש דקות, אך האם היא עדיין תעבוד לאחר שישה חודשים, לאחר מאה רחצות?
לכן אנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ בבדיקות אלו. אנו רואים כיצד הפלסטיקים והגומיים מגיבים. האם הם נהיים שבירים? האם הם מתעוותים?
על ידי דחיפת החומרים לגבולותיהם, אנו מוודאים שהמוצר שאנו מספקים יוכל לעמוד בתנאים האלו, ולא רק לשרוד את החורף הראשון, אלא להמשיך לעבוד לשנים רבות.