כיצד להתמודד עם אותן “אזורים מתים” בתהליך חימום הזכוכית
האם קרה לכם שפריט זכוכית נראה מושלם, אך לפתע הוא נשבר? זו סיוט אמיתי. בדרך כלל, זה קורה בגלל “אזורים מתים”.
כשעובדים עם צורות מורכבות – כמו צווארים צרים או בסיסים עמוקים – החימום הרגיל לא מספיק. החום לא מגיע לאזורים האלו, הזכוכית לא מתחממת באופן אחיד, נוצרים מתחים פנימיים, ואז… שבירה.
אנו פותרים את זה על ידי שימוש במנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים. בעצם, אנו מפסיקים לסמוך על האוויר שמעביר את החום, ומכוונים את החום ישירות למקום הנדרש.
כיצד להבטיח שהחום יגיע לזכוכית
העניין הוא שאי אפשר פשוט להגדיל את העוצמה של החום ולקוות לטוב. זו דרך מצוינת להרוס את הפריט.
הכל תלוי בזווית. אנו משתמשים במערך של מנורות בזוויות שונות כדי “לעטוף” את החום סביב הפריט. אינפרא-אדום בעל גלים קצרים מצוין, מכיוון שהוא חודר לתוך הזכוכית, ולא רק נשבר על פני השטח. הוא מעביר אנרגיה לאזורים העמוקים, שם החימום הרגיל לא יכול להגיע.
האיזון בין מרחק לחום
המיקום של המנורות הוא עניין עדין. אם המנורות נמצאות קרוב מדי, נוצרים “נקודות חמות”. הזכוכית עלולה להתעוות לפני שאנו מבינים מה קורה. אך אם המנורות נמצאות רחוק מדי, אנו מבזבזים אנרגיה, ותהליך החימום נמשך זמן רב מדי.
אנו בדרך כלל מגלים את הנקודה האידיאלית על ידי בדיקת כמות הוואטים לכל סנטימטר של המנורות. הכל תלוי במציאת האיזון הנכון, כך שהטמפרטורה תהיה אחידה בכל שטח הזכוכית.
כמה טיפים להגדרת ההגדרות
אם אתם מחברים את המנורות, היזהרו עם הבקרים שלהן.
מנורות אינפרא-אדום פועלות מהר מאוד. בניגוד לרכיבים הרגילים שלוקחים זמן להתחמם, מנורות אינפרא-אדום מגיעות לטמפרטורה הרצויה כמעט מיד. יש צורך בבקר PID מדויק, אחרת הטמפרטורה עלולה לעלות יותר מדי, וזה יגרום לבעיות.
ועוד דבר – מנורות אינפרא-אדום פולטות הרבה חום לא רצוי. ודאו שמערכת האוורור של התנור יכולה להתמודד עם העומס הזה, אחרת המעבדה שלכם תהפוך לסאונה.