התקנת מחמם אינפרא-אדום בחדר אמבטיה פירושה בעצם מאבק נגד האדי המים. מדובר בסביבה לחה ורטובה, ואם הבידוד החשמלי אינו איכותי, עלולים להתרחש קצרים או תקלות במעגל החשמלי. זו לא דרך טובה להתחיל את הבוקר. הסוד נמצא בחומה שמפרידה בין רכיב החימום לבין המעטפת החיצונית. שמירה על החשמל במקומו אי אפשר פשוט לשים את המחמם בתוך קופסה פלסטיקית זולה ולקוות לטוב. אנו משתמשים בבידודים מסוג סראמיקה שעמידים בטמפרטורות גבוהות, בקצוות המנורה. למה? כי הסראמיקה אינה מושפעת מהלחות באוויר – היא מונעת את חדירת הזרם החשמלי. בדרך כלל אנו שואפים לרמת IPX4, אך אם המחמם מותקן על התקרה מעל המקלחת, אנו שואפים לרמת IP44 או גבוהה יותר. זו הדרך היחידה לוודא שטיפות מים לא יגרמו לקצר חשמלי. הצד הטכני של ההתקנה טיפ: יש להימנע משימוש בכבלי PVC רגילים. הם עלולים להתמוסס או להישבר תחת החום העז של המנורה, מה שעלול לפגוע בבידוד החשמלי. במקום זאת, אנו משתמשים בכבלים עם בידוד מסוג סיליקון. הם עמידים בחום. בנוסף, אנו מוסיפים חומרי בידוד במקומות שבהם הכבלים נכנסים לגוף המחמם. זה מונע מהלחות לחדור פנימה ולפגוע במעגל החשמלי. החלק הקשה: חום מול בידוד יש כאן איזשהו סכסוך בין שני דברים: צריך בידוד טוב כדי למנוע חדירת מים, אך אם הבידוד חזק מדי, הרכיבים הפנימיים עלולים להינזק. זו בעיה שצריך לפתור באופן מאוזן. צריך רמת IP גבוהה לצורך בטיחות, אך גם עיצוב יעיל של מערכת הקירור. המטרה היא לאפשר למחמם לפלוט את החום מבלי ליצור ואקום שימשוך אוויר לח פנימה. אם מוותרים על בידוד איכותי או על חומרי בידוד טובים, הלחות עלולה לחדור פנימה ולגרום לתקלות. עדיף להשתמש בחומרי בידוד מסוג סראמיקה וכבלים עם בידוד מסיליקון. זו הדרך הפשוטה ביותר לשמור על המחמם בטוח ויבש.